הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (2019) - משפט, חברה ותרבות
השימוש במצלמות אבטחה במעגל סגור בבתים משותפים גדל בשנים האחרונות. מאחר שאין מדובר בעניין מסובך או יקר במיוחד, בעל דירה או דייר בבית משותף יכול בקלות יחסית להציב מצלמות ברכוש המשותף כרצונו. במגדלי מגורים, המצלמות נהפכות במידה רבה לחלק מובנה מהרכוש המשותף —כאמצעי להבטחת הפרטיות של הדיירים, ביטחונם ותחושת האקסקלוסיביות המלווה את הבניין. כתוצאה מכך, כמעט בלי משים, דווקא בקניין הפרטי, בסביבה הביתית, הדיירים חשופים לצילום ולתיעוד יום־יומי של אורחותיהם ומהלכיהם האישיים ביותר.
הצבת מצלמות בבתים משותפים מעוררת שאלות חדשות בנוגע להיקף הזכות לפרטיות במרחב הפרטי הייחודי של הרכוש המשותף: האם הצבת מצלמות ברכוש המשותף מותרת מבחינה קניינית? האם היא פוגעת בפרטיות הדיירים? האם היא מהווה שימוש סביר ברכוש המשותף? ואם כן —מי מחליט על כך? לאיזו מטרה ובאילו תנאים?
מאמר זה הוא סנונית ראשונה בחקר הנושא והוא קורא להסדרתו בחוק.
חדשות ועידכונים, מחקרים ופרסומים, קורסים והכשרות, כל מה שחדש וחם מהתנור
לפי ד"ר דורית גרפונקל, עניין גינדי הוא רק דוגמה לצורך בהסדרה חדשה של בתים משותפים מורכבים. בתגובית חדשה, היא טוענת שההסדר הנוכחי בחוק המקרקעין אינו מתאים ואינו אפקטיבי מספיק להתמודדות עם האתגרים שמציבים דפוסי הבנייה העכשוויים.
ד"ר דורית גרפונקל, שחקרה את הנושא מבהירה שבעיית התחזוקה רק תחריף עם השנים: "יש מערכות יקרות שצריך לתחזק - גנרטורים, משאבות מים, מעליות, מערכות כיבוי אש ופירים לסילוק אשפה, ואחרי כעשר שנים, כשתקופת האחריות של הקבלן תמה, המערכות האלה מתבלות וצריך להחליפן. אני מעריכה שהבניינים שלא יהיו להם המשאבים ילכו ויידרדרו, ודיירים שהפרוטה מצויה בכיסם יעברו לבניין הבא".
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם